פרק # 4 - למה לא נכון לחתוך בהוצאות?

שלום לכולם,

אנחנו כאן ב"אושר ועושר":

הפודקאסט השבועי

אושר ב א'- אושר פנימי

ועושר ב ע'- כזה שמצלצל בחשבון הבנק שלנו. איזה כיף שאתם כאן!


אנחנו צוללים היום לנושא של "לחתוך" בהוצאות ולהגדיל את הכנסות

ועל ידי כך - להגיע לאיזון כלכלי.


כשמגיעים אלי לקוחות לתהליך ליווי פיננסי

אני שואלת אותם:

האם ניסיתם לעשות בעבר משהו, כדי להגיע לאיזון כלכלי?

ורגע לפני התשובה שלהם, נסביר - מה זה איזון כלכלי?

איזון כלכלי פירושו שבנקודת זמן ספציפית

אנחנו מצליחים לאזן את התקציב שלנו,

את ההוצאות ואת ההכנסות

אנחנו לא בגירעון, לא במינוס

אלא מתחילים לצבור קצת כסף, בנוסף לתקציב ההוצאות שלנו.


אז כשאני שואלת לקוחות מה ניסיתם לעשות בעבר,

רבים מהם מספרים לי שהשתתפו בקורסים

ובתוכניות כאלו ואחרות ,

והדבר המרכזי שהבינו זה שעליהם פשוט

לחתוך בהוצאות,

או להעלות את ההכנסות.


הוצאות והכנסות אלו שני תחומים גדולים,

ולכן היום אתמקד ב"לחתוך את ההוצאות".

(בפרק הבא אדבר על להעלות את ההכנסות)


אז לחתוך את ההוצאות - זה הכי קל.

ולמה אני אומרת שזה הכי קל?

כי אני יכולה להחליט כבר היום

שבמקום להוציא 500 ₪ אוציא רק 250 ₪.

זה יוצר שינוי מיידי, שקל מאוד לראות בחשבון.


עם זאת, אני לא אוהבת את הניסוח הזה – "לחתוך בהוצאות"

ויש לכך כמה סיבות:

בני משפחה שמגיעים אלי ומספרים

שניסו לחסוך בהוצאות שלהם על ידי כך

שהפסיקו לקנות דברים שפעם היו קונים

ועכשיו הם לא יכולים להרשות לעצמם,

הדבר הראשון שאני רואה בעיניים שלהם זה - עצב.


עצבות מהמקום הזה שהם הבינו

שהם לא יכולים להרשות לעצמם משהו

שהם כן היו רוצים שיהיה בחיים שלהם.

ולדעתי זה לא טוב ולא בריא

לוותר על הוצאות שחשובות לנו.


למה?

אנחנו מוציאים כסף מכמה סיבות:

1. כי אנחנו מחויבים לשלם משהו. למשל: הלוואות, תשלומים, מיסים, חשבונות, שכר דירה – אין מה לעשות, חייבים לשלם, לא תמיד ניתן לחסוך בהוצאות הללו. במים וחשמל אפשר למצוא פתרונות שיכולים לעזור לחסוך, למשל – נורות חסכוניות, מכשירים חסכוניים וכדומה.

2. הוצאות מתוך בחירה – דיברנו על הנושא בפרקים הקודמים, האם אלו הוצאות שבאות מהמודע או מתוך תת המודע. היום נדבר על סוג ההוצאות שאני בוחרת להוציא: אני רוצה לקנות משהו, להשקיע במשהו, למטרה כלשהי: שקט נפשי, לשמח מישהו (מתנה), זמן איכות עם המשפחה.


או קי, אז אני מחליטה להוציא כסף מתוך רצון והחלטה מודעת, וזה בדיוק המקום עם סימן השאלה:

האם אני יכולה להרשות לעצמי? כמה אני יכולה להרשות לעצמי? זה בדיוק המקום (הראשון) שברוב תהליכי הליווי הכלכלי המנחים אומרים: תחתכו. זה מיותר, זה לא חשוב, אתם יכולים לוותר על זה, כרגע אתם לא יכולים להרשות את זה לעצמכם, אז פשוט אל תוציאו...


מצד אחד זה נכון,

מצד שני – אני לא מסכימה לזה.


כשאני מתחילה תהליך ליווי עם אנשים,

אני רוצה להבין מהם הערכים שלהם,

על מה הם לא רוצים לוותר.

לא בגלל שהם לא יכולים לוותר, אלא בגלל שאלו דברים כל כך חשובים שהופכים אותם בעצם למי שהם.


למשל משפחה שהערך הכי חשוב לה זה שהילדים יקבלו את החינוך הטוב ביותר האפשרי הם משקיעים בשיעורים פרטיים, כי הם רוצים לקדם את הילד בתחום כלשהו

ומוכנים להשקיע יותר, כדי שהוא יצליח.

כשערך כזה חשוב למשפחה,

אני לא מרגישה נכון לבוא ולומר להם:

תשמעו, כרגע אתם לא יכולים להרשות לעצמכם

את השיעור הפרטי הזה, כי אין לכם תקציב.


לכן, דבר ראשון שאני עושה בדרך כלל,

זה להכיר את המשפחה לעומק:

את ההורים, הילדים, מה הגילאים של כולם,

מה העיסוקים שלהם, מה הם אוהבים,

מה הפעילויות שהם עושים ביחד.

ברגע שאני מבינה את הערכים שלהם,

אנחנו עושים את השיקוף הכלכלי

מתבוננים אחורה, ומנתחים את ההוצאות שלהם.

אני שואלת אותם: מה הדברים החשובים

שהם אינם רוצים לוותר עליהם?

אחרי שהם מדרגים (מספרית) את רמת החשיבות

של הנושאים בחייהם,

אני שואלת אותם: למה נושאים מסוימים חשובים להם? אז אני עושה ביחד איתם תהליך אימון

שלוקח ובוחן את ההוצאה החשובה: האם אפשר להוזיל את ההוצאה

ולקבל את התמורה הרצויה,

או האם אפשר להחליף במשהו אחר, שעדיין נותן את אותה התוצאה,

אבל בפחות כסף, או ללא כסף בכלל.


לדוגמה:

משפחה מסוימת אוהבת לשבת בשבת ביחד, לראות סרט.

בד"כ הם מעדיפים לצאת וללכת לקולנוע.

בהוצאות החודשיות שלהם זה מסתכם בקרוב ל 1000 ₪.

אני שואלת אותם:

מה הסיבה בעצם שהם רוצים את ההוצאה הזו?

מה הם רוצים להרוויח מזה?

יש ביציאה לקולנוע כמובן את החלק של

ליהנות מהאיכות של התמונה והסאונד,

האווירה של הסרט, הפופקורן, הקולה,

מכך שיוצאים מהבית ואין דאגות.

אז אני שואלת: האם חשוב שזה יהיה כל שבוע?

ואם כן - איזה חלקים אפשר לשנות

בתוך המערך הזה, אילו חלקים אפשר להחליף

בדברים שלא עולים כסף?

למשל: אולי לא ללכת כל שבוע לסרט -

פעם בחודש לראות בבית סרט בנטפליקס, ב VOD, באינטרנט?

או אולי להחליף את ה"ביחד"

בללכת לטיול, וכדומה.

כלומר המטרה היא להשאיר את הערך שחשוב להם:

ביחד, לצאת, להשאיר את החוויה,

אבל לנסות לבחון מהמקום של - איך אפשר לשנות את הדבר הזה

כך שזה עדיין ייתן את הערך המוסף, בפחות כסף.

אחרי שאני מבינה מה החשיבות הערכית של ההוצאות האלו,

אחרי שהמלווים שלי מבינים איך אפשר לשנות ולייעל אותן,

הם יכולים בעצמם לבחון האם נכון או לא נכון עבורם

להשאיר בתקציב 1000 ₪ להוצאה כזו,

והאם אפשר להקטין אותה.


זה לא חוכמה שאני אגיד:

"אתם לא מוציאים 1000 ₪ כי אין".


כלומר אפשר בעצם לבחון כל נושא לעומק:

איך אפשר לחסוך בו

או

איך אפשר להחליף אותו.


הערך שאנחנו מקבלים מהוצאה כלשהי

הוא ערך שאנחנו לא אמורים לוותר עליו.


להלן דוגמה משלי:

כשעבדתי קשה, היה נהוג אצלנו שפעם בשבוע

הולכים לגלידריה לקנות גלידה.

כמו שאתם יודעים, כל מנת גלידה עולה לפחות 20-30 ₪, ומעלה.

הייתי מוציאה כל שבוע 120-150 ₪

על ללכת לגלידריה ולקנות גלידות ופרוזן יוגורט.

ואז, כשהסתכלתי על ההוצאה שיש בתקציב,

שאלתי את עצמי: למה אני בעצם עושה את זה?

הבנתי שאני רוצה לתת לילדים שלי צ'ופר:

בגלל שאני עובדת שעות ארוכות

ובגלל שאין לי זמן לבלות איתם,

אז הגלידה היא בעצם פיצוי.

חשבתי - האם אני יכולה לעשות את זה אחרת:

האם קנייה של גלידה בסופר תביא את אותה תוצאה?

כמובן שהתשובה הייתה- לא.

לא בגלל הגלידה, אלא כי זה לא בדיוק אותו הדבר.

ואז חשבנו ביחד עם הילדים,

כדי למצוא פתרון מה כן אפשר לעשות, והסכמנו על משהו.


בכלל, אני חושבת שכאשר אנחנו חוסכים בהוצאות

ויש כמה גורמים שמעורבים בהוצאה הזו,

כמו הילדים למשל,

עלינו לעשות עבודה משותפת איתם.

למה?

קודם כל, זה נוגע להם ואף אחד לא אוהב שמודיעים לו

שמעכשיו לא נותנים משהו שהוא היה רגיל אליו.

למשל, אם נגיע לעבודה והבוס יגיד לנו:

מעכשיו אני משלם פחות בונוסים על העבודה שלכם.

זה לא נעים, גם אם זה נכון כלכלית.

לא עושים כך.

גם כשאנחנו מגיעים להחלטות שנוגעות לבן /בת הזוג או לילדים,

חשוב שננהל שיח, שנחשוב ביחד, לאפשר להם להעלות רעיונות.

ברגע שהשותפים שלנו מעורבים –

כולם מקבלים יותר את ההצעה,

אפילו כניסוי, בינתיים, לבדוק אם זה עובד,

תוך הבטחה לשנות אם לא.

הילדים ישתפו פעולה ולא "ינדנדו" לנו:

אני רוצה, מתי הולכים, נו..

וערך מוסף חשוב –

אנחנו מלמדים את הילדים איך לחשוב נכון מבחינה כלכלית,

מנהלים איתם את תהליך החשיבה

ומביאים אותם לתוצאה באופן מסודר.

כך הילדים לומדים איך להתנהל נכון ואיך לקבל החלטות באופן מסודר.


לאמירה הזו של "בוא נחתוך הוצאות"

יש פן נוסף, שאני ממש לא אוהבת שזה קורה למשפחות:

כאשר מצמצמים את התקציב - נניח יש חריגה של 3,000 ש"ח

בין ההכנסות להוצאות.

אז מוותרים על זה, חותכים בזה, מצמצמים את ההוא.

ואז מה קורה?

אפשר להשוות את הנושא לדיאטה:

אני מחליטה שמהיום אני לא אוכלת פחמימות.

או - מהיום אני לא אוכלת יותר שוקולד.

כמה זמן לדעתכם אני אוכל להחזיק מעמד כך?


הרי אם לא אמצא פתרון שמטפל בשורש העניין:

למה אני צריכה את השוקולד הזה?

למה אני זקוקה להוצאה הזו?

מה הסיבה שמביאה אותי כל הזמן להוצאה הספציפית?

אם אני לא עוברת תהליך חשיבה,

אלא רק חותכת בהוצאות,

מה שיקרה זה שאוכל להחזיק את זה למשך זמן מה: נניח חודש, חודשיים.

יש לי מטרה, אני מגייסת את כל הסביבה:

במשך החודשיים הבאים לא הולכים למסעדות

כי אנחנו צריכים להתאזן.

אם אני מגבילה את זה בזמן - זה מצוין,

כי אני יודעת שיש דד-ליין,

זמן הצמצום מוגבל ואומר שאח"כ אוכל לשחרר, זה רק זמני.

אבל מה קורה אחר כך?

אם מהיום אני לא יוצאת יותר למסעדות,

כי אני חייבת לחסוך בהוצאות שלי,

ואז אם אחרי חודשיים אני אומרת:

אני אלופה, הגעתי לאיזון,

אני מכניסה ומוציאה אותו הדבר.


מה קורה אחרי חודשיים?

ויתרתי על הוצאה מסוימת,

אבל מה קורה הלאה, ברגע שהגעתי לאיזון?


לכן אני זקוקה להבין למה ההוצאה הזו נמצאת בחיי

או למצוא לה תחליף.

אם אני פשוט מוותרת רק כדי לחסוך,

כשאסיים את התהליך – אחזור להרגלים הישנים שלי.


אנשים מתגייסים לתקופה של תהליך לאיזון כלכלי,

מחזיקים מעמד - 3 חודשים, חצי שנה,

ואחר כך חוזרים לאותה התנהלות קודמת

ושוב נכנסים למינוס.

זה בדיוק כמו בדיאטה –

יורדים במשקל לכבוד אירוע משפחתי,

נראים מעולה, רזים וחטובים,

ואחרי האירוע- מעלים שוב את כל מה שירד...


אז הנקודה היא למצוא פתרון

למה שאני באמת רוצה.

למצוא את התחליף,

ולבנות את התקציב החדש כך שאני כן מכניסה את ההוצאה הזו,

אבל הופכת אותה מהוצאה של 1000 ₪ להוצאה של 200 ₪.

חסכתי, עם זאת אני עדיין נותנת לעצמי את מה שנותן לי סיפוק.


זה חשוב מאוד,

אני רואה הרבה פעמים שאנשים בונים תוכנית כלכלית

ולא מתייחסים לכך - שמים פלסטר של "יאללה, בואו נוותר"

אבל אחרי שמורידים את הפלסטר –הפצע עדיין שם.


לכן האמירה הזו, של "בואו נחתוך בהוצאות" –

אני לא מתחברת אליה.

עדיף למצוא פתרון של ייעול, שיפור, החלפה של ההוצאה,

באופן שעדיין אקבל את התוצאה ואת הסיפוק.

וכמובן - כדאי לטפל לעומק בדברים

אם אני באמת רוצה לעשות שינוי.


לעשות תקציב על הנייר- זה לא מספיק,

כי בסופו של דבר מי שיצטרך לחיות עם התקציב

זה מי שהתקציב נועד עבורו.

כך שאם האדם או המשפחה לא עוברים את התהליך האמיתי,

התודעתי – לשנות את צורת המחשבה

ולהבין למה הדברים קורים כך והאם אפשר לשנות אותם –

לאורך זמן זה לא באמת יביא לתוצאות.


בפרק הבא נדבר על מה קורה בצד השני של המאזן:

איך אפשר להעלות את ההכנסות.


תודה שהייתם איתי

מקווה שנהניתם,

שלכם,

יהודית

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול