פרק #2- לחיות ב"כאן ועכשיו"

עודכן: 8 במרץ

שלום לכולם,

אנחנו כאן ב"אושר ועושר":

הפודקאסט השבועי

אושר ב א'- אושר פנימי

ועושר ב ע'- כזה שמצלצל בחשבון הבנק שלנו.



בפרק הקודם דיברנו בעיקר על העבר:


איך הבחירות שלנו בעבר משפיעות על חיינו

בהווה ובעתיד

איך הן משפיעות גם על ההחלטות הכלכליות

איך נוכל להעביר את המחשבות מ"אוטומט"

למחשבות והחלטות מושכלות.


אם כן, על העבר – דיברנו,

היום נתמקד בהווה.

נדבר על החיים בכאן ועכשיו

ואיך הם משפיע על המצב הפיננסי שלנו.


אם אנחנו נסתכל על הזמן,

אז אין באמת עבר,

אין באמת עתיד,

יש רק את מה שקורה ברגע הזה.


ברגע שנקודת הזמן הזו עוברת - היא לא חוזרת שוב.

החיים שלנו הם אוסף של רגעים שמצטברים לתוצאה, לחוויה.

החוויה הזו מושפעת ממה שקרה קודם,

ומשפיעה על מה שיקרה בהמשך.


למה בעצם אנשים מדברים על החיים ב"כאן ועכשיו"?

מה זה בדיוק כאן ועכשיו?


בואו נתחיל עם ה"כאן":

פעמים רבות, על מנת שלא להתמודד עם דברים שקורים לנו,

אנחנו קצת "בורחים".

אנחנו מפנטזים להיות במקום אידיאלי,

להיות עם אנשים שכיף איתם

להיות בחופשה

להיות בחוף הים.


וזה כיף, עם זאת זו גם בריחה מהמציאות,

מלהתמודד עם האתגרים,

מלהסתכל על הדברים בצורה אובייקטיבית.


למה זה קורה?

(כמובן שאין כאן שיפוטיות - שאם אנחנו עושים את זה אז אנחנו לא בסדר.

הרי כולנו עושים את זה).


יש רגעים ביום שהמחשבות עוברות למקום אחר.

אם זה באמצע העבודה, בזמן שטיפת כלים,

כשאנחנו מנקים את הבית או את הרכב –

כל הזמן אנחנו נותנים למחשבות שלנו לעבור ל"מקום אחר".

ברגע שהמחשבות שלנו במקום אחר,

אנחנו לא ממש כאן,

אבל בגוף הפיזי - אנחנו כן "ממש כאן".


למשל: עכשיו אני יושבת על כיסא, במשרד שלי.

הרי אני כאן,

אז מה זה אומר שאני "לא כאן"?

הכוונה היא שברגע שהתודעה,

דרך המחשבות שלנו,

נמצאת: במקום אחר, אצל אדם אחר,

בסיטואציה אחרת (שקרתה או לא קרתה),

אנחנו לא ממוקדים במה שאנחנו עושים כרגע,

ונותנים למחשבות לזרום למקומות אחרים.


איך זה קשור לחיי היומיום?

ואיך זה קשור להחלטות הפיננסיות שלנו?

ברגע שרוב הזמן (או אפילו חלק מהזמן)

המחשבות שלי אינן ממוקדות במה שאני עושה כרגע,

על מה שאני מדברת, על מה שהיד שלי עושה –

אני נמצאת באיזשהו "אוטומט",

בדומה למה שדיברנו בפרק הקודם.

הגוף פועל באופן אוטומטי,

בלי שמחשבות יובילו את העשייה באופן אקטיבי.

כך אנחנו בעצם חוסכים זמן ואנרגיה.


עם זאת, אם אני לא במחשבה אקטיבית,

אני נותנת לאוטומט להוביל את העשייה.


כאשר אני עושה החלטות פיננסיות – אפילו פשוטות

והמחשבות שלי הולכות למקום אחר,

ואני לא נמצאת ב "כאן":

במה שאני קונה, כמה, ואיך,

אלא נניח מפנטזת על חופשה,

אז אני מרגישה את החוסר ואת התסכול שאני לא שם,

שאני צריכה לעבוד, איזה באסה...

במצב כזה האוטומט שלי מגבה אותי

ומנסה לתת לי פיצוי על החוסר הזה.

החוסר יכול להיות רגשי, פיזי, מנטלי וכדומה.

זה גורם לי לנתק את המחשבה

ואז הסביבה שלי משפיעה עלי

בלי שאני נמצאת בשליטה על כך.

ובמצב כזה, כשאני רואה פרסום כלשהו –

לא חייב להיות סרטון או תמונה גדולה,

מספיק צבע אריזה שתופס את תשומת ליבי, טקסט,

או פרסום שאומר שאם אקנה את המוצר הזה –

אוכל להיות בחופש/ ליהנות/ להיות יפה –

אני אקנה אותו,

כי זה כביכול נותן פתרון לבעיה שלי.


מה שקורה זה שאני לוקחת החלטה מתוך הרגש ולא החלטה אובייקטיבית,

והקנייה הזו לא נכונה עבורי.


מה נכון יותר: האם החלטות צריכות לבוא מהרגש או מהשכל?

האם עלי לנקות רגשות, או לעשות החלטה מהבטן, מהאינטואיציה?

לדעתי הכי נכון זה לחבר בין השניים:

לחבר בין הרגשות למחשבות,

ולהגיע לאיזון ביניהם

שיאפשר לנו להגיע להחלטות מושכלות –

פשוט מתוך עבודה משותפת של הרגש והשכל ביחד.


איך אפשר להגיע למצב כזה של איזון?

תדמיינו את זה כמו שני קולות, שיושבים לנו על הכתף:

מימין יש קול אחד

משמאל – קול שני.

איך אני יכולה להחליט ביניהם?

איך אדע מה נכון עבורי בין שתי דעות שונות?


אני לא באמת יכולה להחליט.


מה שאפשרי לעשות זה "להתחבר פנימה"

לבדוק מה נכון עבורי

לא להיות מושפעת מקול חיצוני –

לא משנה אם זה הקול שלי שמדבר אלי או קול של מישהו אחר.


עלי להתחבר עם עצמי עם מי שאני

ולהגיע להחלטות מתוך ידיעה של

מי אני ומה אני רוצה

ומה טוב לי.


כשאני עושה את החלטות האלו –

זה הרבה יותר מאוזן.


איך עושים את זה?

יש תרגיל פשוט וקצר, שאני משתמשת בו ומלמדת אותו כבר זמן רב,

ואשמח לשתף אותו אתכם.

אני קוראת לזה "סנכרון".


אצרף להלן את הקישור לתרגיל

ומי שמעוניין מוזמן לעשות אותו,

מומלץ לעשות לפחות פעם ביום,

אפשר גם כמה פעמים.


בואו נחזור ל"כאן ועכשיו".

דיברנו על ה"כאן" –

למה זה חשוב להיות ב – כאן.

בואו נדבר על ה- עכשיו.


מה זה אומר "עכשיו"?

דיברנו על כך שאין באמת עבר ואין באמת עתיד.

יש הטוענים שאפשר לתקן את העבר כך שישפיע גם על הכאן.

אבל אני לא מדברת על תהליך ריפוי,

אני מדברת באופן כללי על כך שמה שכבר קרה –

אין לי באמת אפשרות לשנות

ומה שעוד לא קרה –

אי אפשר לחיות שם.


לכן כדאי לי להתמקד במה שקורה עכשיו.


זה לא שאין לי תוכניות או מפת דרכים למטרה מסוימת בעתיד,

אבל אני מתמקדת במה שקורה עכשיו.


לעיתים משתמשים בדוגמה של "לטפס על ההר":

אם יש לפני הר שעלי לטפס עליו

ואני מסתכלת רק על הפסגה –

זה נראה לי רחוק וקשה מאוד להגיע.


אז מחלקים את המשימה הגדולה של – לטפס עד הפסגה,

למשימות קטנות יותר:

אני מגיעה להר,

אני מטפסת את 100 המטרים הראשונים,

וכך אני מוסיפה עוד ועוד.


בכל פעם אני מתמקדת רק במה שאני עושה כרגע,

לאן אני צריכה להגיע בנקודת הזמן הזו.


נכון שאנחנו מחלקים את המשימה הגדולה

למשימות קטנות על מנת להגיע ליעד,

עם זאת, בתוך המשימות הקטנות לדעתי כדאי להתמקד

בצעד שאני עושה ברגע הזה.

כי אם אני מסתכלת בצעד שאני צריכה לעשות בעוד רגע –

אני לא באמת נוכחת בצעד הנוכחי,

זה שאני עושה עכשיו.

ייתכן שחלק מהאנשים יאמרו:

רגע, אם אני מסתכלת בדיוק לצעד הזה,

שאני עכשיו דורכת עם הרגל שלי,

אז אני לא מתכננת קדימה.


לדעתי הבעיה היא שאנחנו מתכננים ומסתכלים קדימה –

יותר מדי

ואז אנחנו מתעייפים, כי תמיד יש עוד צעד

וכשיש עוד ועוד צעדים

ועוד ועוד דרך ללכת,

זה מעייף.


אבל אם אני מתמקדת רק בצעד הנוכחי

ומרגישה את הנוכחות שלי רק בצעד הזה

לא אכפת לי שיש עוד צעד ועד אחד.

אני לא חושבת על כמה עוד אני צריכה ללכת,

אלא עוסקת עכשיו רק בצעד הזה

בכך שאני דורכת במקום הנכון,

מרגישה את האדמה מתחת לרגלים

את השמש מלטפת את הפנים שלי,

איזה כיף בחוץ.

אני יכולה להתמקד בסביבה,

לשמוע את הציפורים,

אני יכולה ליהנות מהרגע הזה

כי אני לא מתמקדת ברגע הבא. חווה את הצעד שאני עושה.


שוב אני מדגישה שלא מדובר על

לא להסתכל קדימה ולא לתכנן

אלא כן לתכנן,

אך כשאני עושה - אני מתמקדת רק במה שאני עושה.


אם נתרגם את זה לעולם הפיננסי:

אם אני רוצה להגיע לנקודה של הפסגה שלי –

נקודה שהיא כמובן שונה אצל כל אחד,

אני כמובן חייבת לתכנן את הדרך:

לאן עלי להגיע, מהן הנקודות שאוכל להגיע דרכן,

איזו בקרה יש לי בדרך – שהצעדים נכונים.


אפשר כמובן להגיע לפסגה גם אם נשענים רק על האינטואיציה שלנו,

עם זאת אני מאמינה שלא סתם

יש לנו: שכל, רגש, גוף פיזי, רגשי, מנטלי, ואנרגיות

וכל מה שסביבנו –

אני רואה את העולם כמשהו הוליסטי, הכל קשור להכל

לכן אני לא יכולה להתמקד רק בחלק אחד מהחיים שלי,

אבל אני יכולה לעשות אינטגרציה של הכל

ואז להתמקד בנקודה הזו, ברגע הזה

במחשבות, בהחלטות, בעשייה שלי,

מה אני מרגישה ואיך זה משפיע על הדרך

ואז אני יכולה לעשות בקרה הרבה יותר בקלות.

זה אומר שאם אני יודעת שאני צריכה נניח להרוויח

עוד 5000 שח בדרך לפסגה הרצויה לי,

עלי לעשות עוד צעד בדרך

ולא להתמקד ב 5000 ₪, בפסגה

אלא – במה שאני עושה עכשיו.

אם אני עושה עכשיו עוד 200 ₪ -

זה מקרב אותי עוד למטרה.

כשאני יודעת שאני רוצה להגיע לעוד 5000 ₪ בחודש

אני יכולה להחליט בצורה נכונה יותר:

כשמגיעה ההחלטה, אני שואלת את עצמי –

האם זה מקדם אותי למטרה שלי?

או שזה סתם מוסיף לי עוד עבודה, שלא מקדמת אותי לשום מקום?


עכשיו זה יהיה קל יותר לשקול

מה נכון ומה לא נכון עבורי:

אם זה מקדם אותי ליעד וזה נכון עבורי - אני לוקחת

אם לא - אני מיד אומרת: זה לא רלוונטי כרגע.


לסיכום:

מומלץ לתכנן מה אני רוצה, לאן אני רוצה להגיע,

אבל לגבי ה"איך" אני מגיעה לשם –

לא תמיד יודעים מה הדרך הנכונה

והתמקדות בצעד שאני עושה כרגע

מאפשרת לי להפעיל את הבקרה העצמית שלי

ולדעת האם הצעד הזה שאני עושה עכשיו הוא מדויק, נכון ומספק אותי.

כך אם אחד מהפרמטרים לא מדויק - אני יכולה לשנות מהר מאוד

כי זה לא שצעד אחד לפני המטרה אני מבינה שזה לא מדויק,

סתם עשיתי את כל הדרך וזה בכלל לא ההר הזה.

בהליכה בצעד הנוכחי אני יודעת שכל צעד שאני עושה

הוא נכון וטוב לי, מדויק עבורי, אני נהנית, הוא מקדם אותי.

אני מתמקדת בעוד 150 ₪, ובעוד 200 ₪.

יש אנשים שאומרים – מה? זה כלום!

אבל אם נחלק את הסכום ל 30 יום בחודש –

זה בדיוק הצעד הנכון והמדויק לעשות.


למשל, אם במקום לקנות קפה יומי בדרך לעבודה

אני מכינה קפה בתרמוס,

וחוסכת כל יום את המחיר של הקפה הקנוי,

שיוצא לי 500 ₪ לחודש –

הרווחתי כך כבר 10% מה 5000 ₪ הרצויים,

בלי לעבוד יותר קשה.


כלומר לפעמים הצעד הנכון הוא

לא "לעשות עוד משהו"

אלא לעשות משהו שאני עושה – בדרך אחרת.

אם אני רואה רק את ה 5000 ₪

ולא רואה את הדרך ברגע הזה,

לא שמה לב לצעדים הקטנים,

אז המאמץ הרבה יותר גדול

ואני לא מצליחה להגיע ליעד שלי.


העליתי כאן הפעם נושאים רבים.

אשמח שתשתפו אותי במחשבות או באתגרים שלכם שחוזרים על עצמם

וקשה לעצור אותם.

הדברים האלו מגיעים על מנת לתת לנו איתות מסוים,

שהדרך נתונה לשיפור ולשינוי, ואפשר גם לעשות אחרת.


ומי שמעוניינת/מעוניין לתרגל את הסנכרון,

שמחבר בין המוח ללב,

בין הרגשות למחשבות

על מנת להביא אותנו למצב תודעתי מאוזן,

שאפשר להגיע דרכו להחלטות הנכונות –

מוזמנים להקליק כאן.


נתראה בשבוע הבא בפרק נוסף של "באושר ובעושר"





0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול