top of page

פרק #16 – כסף וזוגיות

שלום לכולם, אנחנו כאן בפודקאסט השבועי עם יהודית ויצמן.

איזה כיף שאתם כאן איתי שוב. אנחנו שוב פעם נפגשים והיום אנחנו נדבר על כסף וזוגיות.

שיחה מאוד מעניינת שקוראת לנו בראש, שאנחנו מעלים את הנושא - איך אנחנו בעצם מדברים על כסף עם בת/בן הזוג שלנו?

לפני שאנחנו נכנסים לעניינים אני רוצה לשאול שאלה – מה היה השיח בבית על כסף שהייתם קטנים? האם ההורים דיברו איתכם על כסף? האם השיח היה פתוח? מה המסר שעבר – האם קשה להרוויח כסף? האם כסף נשאר הרבה זמן? האם למי שיש כסף זה אומר שהוא איש רע?

תחשבו רגע עם עצמכם מה אתם חושבים ומה האמונות שנוצרו לנו בילדות בקשר לכסף.

אם אנחנו מבינים איך התחלנו את הדרך שהיינו ילדים, קל יותר להבין איך זה עיצב אותנו במהלך החיים. אם עשינו בדיוק את ההיפך ממה שהיה בבית, אם אנחנו לימדנו את הילדים שלנו בתחום הכלכלי או דווקא נרתענו מזה? מה המסר שאנחנו מעבירים בבית?

האם אנחנו מדברים בכלל על כסף? האם מותר לילדים לשאול בכלל שאלות על כסף? לא השאלות הקטנות של מזה בנק ואיך אני פותחת חשבון אלא אני מדברת על השאלות של "אמא אני רוצה משהו.. בגד, משחק, טיסה, מתנה וכיוצא מכך" ואולי אין לנו אפשרות לבילוי הזה אך האם אנחנו באמת משקפים לילדים את המצב האמיתי?.

איך אנחנו מסבירים לילדים שלנו מה אפשרי ומה לא אפשרי? מה היכולות שלנו? למה אנחנו בעצם עושים או לא עושים דברים? אם אנחנו לא מכניסים להם אמונה שמלווה אותם לכל החיים, הרבה יותר קשה לעשות את המעבר ממקום של חוסר ופחד למקום של אושר ושמחה.

רגע אם אנחנו עוצרים ועושים את המבחן הפנימי הזה, עונים על השאלות בצורה מאוד כנה, אנחנו מהר מאוד יכולים להבין מה העמדה שלנו לגבי כסף ואיפה אנחנו נמצאים כיום. אם המצב ישתפר, מעולה! זה אומר שעשינו קרבת דרך ואנחנו בכיוון הנכון.

אם אנחנו לא מדברים על כסף, ושיש משפחות שלא עושים שיחות פתוחות עם הילדים, וזה ממש "טאבו" לא לדבר על כסף, אז אני שואלת את השאלה הבאה – איך אנחנו מדברים על כסף עם בן/בת הזוג שלנו? איך אנחנו מגיעים להחלטות כלכליות? האם יש שיח פתוח וחשיבה ביחד? או שיש שם איומים, פחדים ועצב?

אני כמובן לא באה לבקר או לשפוט מישהו, אני פשוט שואלת כי עלה כמה וכמה פעמים שאין שיח ותקשורת פתוחה בכלל בין בני זוג ובעיקר ובפרט על הכסף.

תחשבו על שני אנשים שמכלכלים את הבית – זה כמו עסק, זה צריך להיות רווחי ומצליח, נכון? כי אם אנחנו לא מרוויחים מספיק או שמוציאים יותר ממה שצריך ומפסידים, אנחנו הולכים לכיוון הלא נכון.

אם הבית שלנו מוצלח ומביאים הכנסות טובות והתנהלות המשאבים טובה – חושבים לטווח הארוך, יוצרים תוכניות לעתיד, אנחנו חייבים לדבר בינינו על כסף – מה קורה בעולם, על הכלכלה, מזה אומר שעולה הריבית? איך זה משפיע עלינו?

זה לא רק בפן של "אוי אנחנו במינוס", אוי צריך לקחת הלוואה. שאנחנו בפחד וחוסר כלשהו, אנחנו בעצם יכולים להאשים את בן/בת זוג. למרות שאני יודעת שגם אני לא 100% ואולי עשיתי טעויות בדרך, אני חושבת שאולי בגללו אנחנו לא מצליחים? אנחנו מחפשים את נקודות החולשה בזוגיות – אולי מבזבזים יותר? אולי קונים יותר מדי בסופר? אולי קונים דברים מיותרים ולא הכרחיים ובגלל זה נכנסים למינוס?

אם זאת התחושה והמחשבה, אני כמעט בטוחה שאין שיחות לא על התנהלות, ולא על החלטות ואתגרים שבאים בדרך. במקום קרבה, חום ואהבה, יש ריחוק, כעס והאשמות והרגשה של תסכול וכישלון.

האם זה קורה גם אצלכם? תענו לעצמכם ותבדקו. אני יכולה לספר לכם שרוב המשפחות שעוברות תהליך לשינוי כלכלי – לבנות תוכנית יציאה מחובות, ללמוד איך להתחיל לחסוך, אני רואה ב-100% איך המשפחה, ההורים והילדים עוברים ביחד את התהליך – שיחות פתוחות על כסף, פתיחת קבוצת וואטסאפ על מה כל אחד קנה, התייעצות במשפחה על כל פעולה שקשורה לכסף ואז אנחנו יכולים לחזק אחד את השני, לעבור את זה ביחד.

ביחד שאנחנו מתחלקים במחשבות ובביצוע, גם אין האשמות אחד לשני. אם הגעתי להחלטה כלכלית ולקחתי את כל האפשרויות בהחלטה, כולנו באותה הסירה. חשבנו ביחד, ניסינו ביחד, ואין דרך להאשים את האחר.

למה חשוב התקשורת הזוגית ואיך זה משפיע על ההצלחה הכלכלית? ברגע שיש שיח פתוח ושיתוף פעולה, גם אם המצב קשה, הכוח של "הביחד" חזק יותר. כולם מתגייסים למען הבעיה. נכון שקשה להכיר בטעויות אבל אם נהיה כנים עם עצמנו, נודה בטעויות ונלמד מה לא לעשות בעתיד, זה נותן לי כיוון חדש להתנהלות כלכלית נכונה.

אם אני עושה טעות, לא זוכרת משהו, הכוח של הביחד יכול להזכיר לי מה נכון לעשות ומה לא. יש עזרה הדדית וקידום של אחד השני. אם אנחנו חוזרים על השאלה המקורית – כסף ומערכת יחסים בין בני הזוג? זה לא רק הכסף בעצם, זה הבריאות והתקשורת בין בני הזוג. זו הדוגמא שאנחנו מראים לילדים שלנו – שיתוף בבעיות, שיקוף המצב הנוכחי.

אם לא משקפים את המצב האמיתי ואומרים רק "לא, אי אפשר" בלי שום הסבר, הילד חושב שהוא עשה משהו לא בסדר, לא מגיע לו ולא מעריכים אותו והוא לא באמת יודע שזה לא קשור אליו, אלא נטו למצב הכלכלי במשפחה. הילד יכול לפתח דימוי נמוך, מערכת היחסים עם ההורים והחברים יכולים להיות מושפעים מזה ונכנסים למצב לא בריא ולא נכון.

הילדים מאוד אוהבים תשובות הגיוניות – לדוגמא, החודש יש לנו 500 ₪ ואת זה צריך לחלק בין בילויים, אוכל, קניות וכיוצא מכך. עשינו כבר הרבה דברים ונשאר רק 50 ₪ ולכן בגלל זה אי אפשר לעשות דבר מסוים.

להראות ולשקף את המצב האמיתי, לעודד אותו למצוא פתרון מהצד שלו, להביא אותו למצב פעיל יותר. עכשיו הילד מבין שזה לא אשמתו והבעיה היא לא בו, אלא פשוט צריך סבלנות ולהמתין להזדמנות הנכונה.

כל ההתנהלות צריכה להיות בשיקוף מוחלט בין בני הזוג ובין הילדים. זה מלמד את כל המשפחה שאולי הפעם אין אופציה אבל בהמשך יכול להיות טוב. לערב את הילדים ולתת להם להיות אקטיביים במצב הנוכחי – זה מאתגר אותם ועושה להם טוב.

לדוגמא חופשה בחו"ל – צריך לערב את כלל בני המשפחה ולחשוב ביחד ובאופן פעיל איך מוציאים את החופשה הזו – לחפש כרטיסי טיסה, מלון, בילויים והכל בגדר הכסף שיש.

השיח תמיד צריך להיות פתוח - כמה אני מרוויחה וכמה אתה מרוויח, אם יש חודש שמקבלים פחות איך סוגרים את הפער הזה לפני שזה מתגלגל לפער גדול יותר – כל הדבר הזה מחזק את הזוגיות והמשפחה שלנו. שהבית בריא, שלם, חזק ומאושר, החיים הרבה יותר יפים.

אני יוצאת לעבודה ואני יודעת שאני לא צריכה לדאוג לבית. כולם מודעים למצב הנוכחי וכולם ביחד באותה הסירה כדי לצאת מהמצב הזה. אנחנו שולטים במצב, מדברים על הכל.

לפעמים יש קולות מבחוץ – חברים, הורים, משפחה רחוקה שלכולם יש דעה. כן צריך להקשיב אך בכל זאת צריך להחליט באופן עצמאי אם זה מתאים או לא מתאים. לא לזרום במצב הזה, אלא להיות יותר מסודרים, פתוחים ופשוט להיות "על זה"...

מקווה שנהניתם מהפרק הזה ואם יש לכם עוד רעיונות או שיתוף של מה אתם חושבים על כסף וזוגיות – אני אשמח מאוד לשמוע.

תודה רבה, ניפגש בפעם הבאה.

יהודית ויצמן.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentarios


bottom of page