פרק#15 – פיתויים בדרך לחופש כלכלי

שלום לכולם, אנחנו כאן בפודקאסט השבועי אושר ועושר עם יהודית ויצמן.

שוב פעם נפגשים ביחד, והיום אני רוצה לדבר על פיתויים. אני מדברת על פיתויים שקשורים לכלכלה, לבית ולכסף שלנו.

ככל שהפיתוי גדול אנחנו מוציאים יותר כסף אבל בואו לא נרוץ יותר מדי קדימה.

בואו נתחיל בעולם הפרסום. למה אני מתחילה כאן? כי אנחנו בדיוק בתקופה של בלאק פריידי כשהקלטתי את הפודקאסט הזה.

אנשים מתפתים להוציא יותר כסף כי יש הנחות משמעותיות אך האם באמת אנחנו קונים מה שצריכים או גם דברים מיותרים?

מה מוביל אותנו לקניות? שבוע שעבר עשינו שיעור עם הנשים מהקורס שלי לגבי הנושא: מה אני רוצה ומה אני צריכה.

הרי אנחנו יודעים שאם אנחנו קונים דברים שצריכים או חייבים אין כל כך התלבטות לגבי הדברים האלה – יש התארגנות מראש, לא בא בהפתעה, יודעים מאיפה להוציא את הכסף ולא להיכנס לחובות. אך עם זאת, רוב הקניות שאנחנו עושים מגיעים מהמקום הרגשי ולא מהמקום של "צריך".

בואו נתמקד בנושא של "אני רוצה". רוב ההחלטות הרגשיות שלנו מגיעות משני מקומות – אחד המקומות זה לא להרגיש כאב ופחד ומכאן אנחנו בורחים מהרגש הכואב הזה, מסיטים את תשומת ליבנו למשהו אחר והולכים לקנות משהו. המקום השני מגיע מהרצון לקנות משהו כדי להעניש את עצמנו. זה מגיע מהתת מודע.

לדוגמא אנשים שאוהבים לאכול, לפעמים אנחנו אוכלים בנקודות גם שאנחנו לא כזה רעבים. משהו מציק לי, משהו מטריד אותי אז אני אוכלת. אנחנו מכניסים איזשהו דבר רצוני – פחמימה בדרך כלל.

הסיפוק שנוצר הוא מיידי ומהיר אך מתפוגג מאוד מהר ולא באמת מספק את הצורך שלי. הדבר הזה מכניס אותנו לגלגל, לכדור שלג שבסופו מגיעים למקום של אי שליטה.

אני רוצה לדבר על מקום הענישה – הרבה אנשים יכולים לעשות דברים לא במודע. אני יכולה לקנות שוקולד או כל פחמימה אחרת למרות שאני יודעת שזה לא בריא או אני לא באמת צריכה את זה אבל זה איזשהו סוג של "הענשה" כדי להחזיר אותנו לנקודה כואבת אך לא להתמודדות.

התת מודע מאותת לנו מצד אחד להתמודד עם הנקודה הזו אך במודעות אנחנו לא באמת מתעסקים בזה. אנחנו עושים פעולה מסוימת שמסיטה אותנו מההתמודדות אך בכל זאת מענישים את הגוף ומודעים לבעיה.

זה יכול להיות סיגריות, סמים, אלכוהול, שוקולד וכיוצא מכך. כל התמכרות כזו באה בעצם לא בגלל חוסר מסוים אלא מנגנון מסוים במוח (אני לא מדענית אז לא אנסה להסביר איך באמת עובד) אך זה משהו אוטומטי, ללא שליטה, שגורם לנו לעשות משהו – ואנחנו יודעים במודע שזה לא טוב לנו אך בכל זאת עושים את המהלך.

לדוגמא אני יודעת שאלכוהול זה לא בריא וכל ההשפעות השליליות שלו, אך בכל זאת ממשיכים, שותים ו"מענישים" את עצמנו כי מגיע לנו.

אני מדברת על הפן הרגשי שעובר עלינו. שמדברים על התמכרויות, אנחנו מתמודדים עם מנגנון הגנה של הגוף כמו בפרק הקודם שדיברנו על הקול החיובי והשלילי.

זה סוג של מאבק. מצד אחד אני שומעת קול שאומר לי לא לעשות, לא לפעול מרגש, זה לא באמת יעזור אך מצד שני יש את הקול שאומר כמובן שתעשי את זה, זה יתן לך סיפוק, זה טוב. אני לא חושבת שבנקודה הזו אני יכולה לעצור את עצמי. גם אם אני עוצרת את עצמי בכוח אני יכולה לעצור עד גבול מסוים, עד שזה מתפוצץ.

לדוגמא אנשים שעושים דיאטה ואז לא אוכלים מאכל אהוב עליהם כי הם יודעים שזה לא יעזור בתהליך. הם אומרים לעצמם "או, עכשיו אני אהיה חזקה ולא אגע בזה" למרות שמאוד קשה להם והם נאבקים בצורך הזה.

אם אני נמצאת במקום של עצירה בכוח אני בוודאות אשבר מתישהו. גם אם לא היום או מחר, מתישהו זה יקרה. בנקודות הכואבות ברגע שלוחצים מספיק, זה מתפוצץ.

מה הפתרון? ההתמודדות. התמודדות עם הנקודה הכואבת. אולי עשיתי טעות, אולי פספסתי משהו וזה גרם לאסון, אולי חוויתי משהו מאוד מפחיד. אם אני לא אתמודד עם הנקודה ואנתח אותה מכל הכיוונים – זה תמיד יישאר אצלי במוח באפלה כמו מפלצת בארון.

איך אני מחברת את זה לקניות ולבלאק פריידי? הרבה פעמים שאנחנו עומדים מול פיתוי מסוים, מאוד קשה לעצור את עצמנו. המון פעמים לא מעבירים בכלל מחשבה בראש, אלא קונים בלי לחשוב פעמיים ואז זה כואב לנו בכיס. רק בדיעבד מגלים "מה עשיתי". איך הגעתי ל-1500 שח?? השתגעתי לגמרי??

ברגע שאנחנו מכירים את עצמנו ומתחילים להתמודד עם החשקים האלה, אנחנו נוכל לטפל בבעיה. מצד שני, יש לי חדשות בשבילכם שבטח אתם יודעים אבל חשוב לי לעלות את הנושא שיהיה במודעות שלנו.

יש תעשייה שלמה שהמטרה שלה זה למכור כמה שיותר. המטרה של הפרסום היא לגרום לי לרגש שמנטרל את המחשבות ההגיוניות והרציונל, וישר לשלוף את כרטיס האשראי. כיום, אפילו לא צריך לשלוף את הארנק אלא הכל כבר בטלפון – רק צריך לאשר וזהו, הכסף יורד. כל הפעולות התקצרו והרבה יותר קל להתפתות.

התעשייה של הפרסום משקיעים מיליארדים, כדי לגלות מה מפעיל אנשים ומה גורם להם לא לחשוב ולקנות ישר.

אל תשכחו שהיום בטלפונים ישנו אלגוריתם שיודע בדיוק מה מעניין את האנשים, מה אנשים מחפשים, מה מפריע להם ולהביא פתרונות קלים . כולנו מכירים את זה שמדברים על משהו מסוים עם חבר ופתאום יש פרסומים שעולים בדיוק על הנושא שדיברנו.

לא רק שתעשיית הפרסום משפיעה עלינו, הרשתות החברתיות והפרסום הממומן יודעים בדיוק על מה אני מדברת ורוצה, ומפתים אותנו למוצרים האלה. גם אם אני אומרת בפעם הראשונה "לא אני לא יכולה להרשות לעצמי" אם אני אראה שוב ושוב את הפרסום, באיזשהו שלב אני אחשוב שאולי זה גורל ואולי אני באמת צריכה את זה ונופלת לדבר.

זה לא נכון! זה הכל עניין של פרסום. גם אם אני בפעם הראשונה לא אפול, בסוף אני מוציאה את כרטיס האשראי ונופלת למלכודת.

מה אני רוצה להגיד על הפיתויים האלה? הם קיימים בכל אחד ובכל מקום.

זה לא משנה אם זה התמכרות או יום פחות טוב. זה קורה לכולנו אך ההבדל זה להיות מודעים לזה ולעבוד על המערכת הרגשית שלנו ולדעת איפה אנחנו נופלים בפח, אנחנו יכולים לתרגל תרגילים כדי לעבוד על המנגנונים האלה ולא להתפתות ישר.

אני בטוחה שלכל אחד מאתנו יש מוצרים שקניתם ועדיין נשארו באריזה, או שהשתמשתם בזה רק פעם אחת במשך שנים. אחרי שכבר קנינו, הרכבת כבר יצאה מהתחנה.

צריכים ללמוד לעצור את עצמנו לא בכוח אלא במודעות ולנצח את הפיתויים. אני יודעת שצריך להתמודד עם זה, לרפא את זה, לעשות תהליך ריפוי בשביל עצמי כדי שאני אוכל להיות שלמה עם המקום שאני נמצאת ולא לקנות מרגש.

אף אחד לא מושלם, אך תמיד מומלץ לעבוד על עצמנו ולהשתפר במה שאפשר. יש כיום בשוק המון כלים ותרגילים להתמודדות ואפילו בכמה פודקאסטים שלי דיברתי על הפתרונות להתמודדות הזו.

יש פתרון, רק צריך להחליט שאנחנו רוצים את הפתרון - העיקר להאמין בעצמנו, להיות בטוחים בהחלטה בשינוי.

כל אחד מגיע לנקודה מסוימת של נפילה בדרך – לדוגמא דיאטה, בשבוע הראשון והשני אני מאוד מתמידה ורואה תוצאות ופתאום אני נשברת ואוכלת משהו שלא צריך ואז אומרת לעצמי "טוב הרסתי לעצמי הכל עכשיו בטח אין דרך חזרה מזה, אני חלשה".

לדעתי זה לא נכון ולא מוצדק – טיפ שלי שאני מאוד מאמינה בו זה שכל יום אנחנו מחליטים מחדש, בוחרים מחדש את האנשים והסביבה שלנו, העבודה שלנו.

לא צריך לוותר בגלל נפילה קטנה. זה חלק מתהליך הלמידה? זה בסדר ליפול. העניין הוא לקום ולהמשיך בדרך!

העליתי את הנושא הזה שאולי בתקופה הזו של חגים והנחות, אנשים משחררים יותר, אבל זה נושא שכל אחד מאתנו יכול להתחבר, לבדוק את עצמנו.

אם מזהים נקודות שצריך לעבוד עליהם, אז יאללה קדימה! אנחנו ביחד באותה הסירה.

שיהיה בהצלחה לכולם וניפגש בפעם הבאה.

יהודית ויצמן