פרק #10 - סימנים בדרך לשינוי




השבוע הנושא שלנו הוא:

סימנים בדרך לשיעורי החיים.


השבוע פתחתי סדנת כסף לנשים, בזיכרון יעקב

ועלו בה כמה דברים חשובים ומעניינים, ואני רוצה לשתף גם אתכם.

אחת הנשים העלתה את הנושא של "סימנים בדרך",

היא דיברה על איך לגלות את הייעוד שלנו.

אני רוצה לקחת את זה צעד אחד קדימה ולדבר על כך

שכל הזמן יש סימנים בחיים, שמורים על כך שיש שיעור, כיוון, פעילות או הבנה שאנחנו אמורים לקבל – ולא מספיק שמים אליהם לב.

המשתתפת סיפרה שתקופה ארוכה היא ראתה סימנים,

דברים שהובילו אותה לכיוון מסוים,

היא פגשה אנשים שדיברו על נושאים שקשורים לייעוד שלה,

ולאט לאט היא הבינה שכנראה הדברים קורים לא סתם.

אם אנחנו חושבים על זה יותר לעומק,

ניתן להבין שגם ביומיום שלנו יש דברים שכל הזמן חוזרים על עצמם.

זה יכול להיות הרגל כלשהו שיש לנו,

או סימן חיצוני: אדם שאנחנו פוגשים, שלטים שאנחנו רואים, מסרים שאנחנו מקבלים.

לאחר כמה זמן, אנחנו פתאום שמים לב:

רגע, גם בשבוע שעבר ראיתי משהו בנושא הזה,

גם אתמול מישהי אמרה לי ש...

ואז אם נחבר את הדברים ונשים לב שיש דברים שחוזרים על עצמם כל הזמן,

נוכל לזהות שכנראה יש כאן איזושהי למידה,

שהיקום מאותת לנו, מעודד אותנו לשים לב.

איך היקום עובד?

ככל שאנחנו שמים יותר לב לסימנים,

הוא עוזר לנו להתקדם לעבור את השיעור הזה.

אם לא נשים לב, אז הסימנים שיגיעו יהיו חזקים יותר

לפעמים ממש נקבל אותם "בפרצוף".

לעיתים קורה שגם את הסימנים האלה אנחנו לא מבינים,

ואז מגיעים סימנים שכבר אי אפשר להתעלם מהם.


המצב האידיאלי הוא כמובן לשים לב בהתחלה, לסימנים הקטנים.

משהו חוזר על עצמו פעמיים-שלוש?

אז כנראה שיש שם נושא שעלי לשים אליו לב.

אתן דוגמה, שיתוף אישי - משהו קצת קיצוני, בקשר לאימא שלי:

יש לה שיעור שקשור לאהבה עצמית.

היא עובדת קשה כל החיים, כבר מגיל 16.

היא הייתה אחות ראשית בבית חולים במחלקת ילדים. כיום היא בפנסיה.

לפני כמה שנים היא התארחה אצלי, השקתה את הגינה בחוץ, מים טפטפו והיא החליקה על המדרגות, נפלה על הקרסול ושברה אותו.

מה אומר הסימן הזה שנופלים, מקבלים מכה, או חלילה שוברים עצם בגוף?

זה בעצם סימן מהיקום – שעלינו לעצור.

לעשות עצירה ולטפל בעצמנו.

אני אספר את ההמשך:

לקח לאימא שלי הרבה זמן להחלים, גם בגלל הגיל, וגם בגלל המקום של השבר. עד היום יש לה עדיין קושי בדריכה במקומות מסוימים.

לאחר שהיא החלימה וחזרה לפעילויות הרגילות,

היא הלכה לחתונה, והחליקה על ... בננה.

היה שם סל של פירות, ומישהו זרק על הרצפה.

היא לא שמה לב, החליקה ו... שברה את הברך...

עכשיו, תגידו – מה הסיכוי שלאחר שעוברים חצי שנה של שיקום החלמה לא פשוטה ומאתגרת, שיקרה לנו שוב אותו הדבר, באותה רגל??

אני זוכרת שאמרתי לה: אימא עוצרים אותך לא סתם.

הם רוצים שתטפלי בעצמך, שתפנקי את עצמך, שתנוחי כבר.

היא אישה שלא יכולה לשבת רגע. כשהיא באה אלי היא שואלת: מה עושים עכשיו? טוב בואי נבשל, בואי נעשה כביסה, בואי נסדר...

אני כל הזמן אומרת לה- אימא תעצרי!

אף אחד לא עומד מאחורייך ומכריח אותך לפעול כל הזמן.

את יכולה לעשות את הדברים גם ברוגע ובנחת.

אני עצמי גיליתי עם השנים, שככל שאני עושה דברים לאט, וכל פעם מתמקדת בדבר אחד, אני מספיקה לעשות יותר דברים.

כיום זה כמובן קצת מתנגש עם הרעיון של המולטי טסקינג:

כל אחד שמגיע לראיון עבודה, אומר דבר ראשון – יש לי את היכולת לעשות המון דברים בבת אחת.

לדעתי זה לא נכון לעשות כך.

כשאנחנו מחלקים את תשומת הלב שלנו לכמה פעילויות,

אנחנו לא באמת נוכחים באף פעילות שאנחנו עושים.

המטרה של הדברים הקטנים, אפילו לחתוך ירקות לסלט, יש לה משמעות, כי ברגע שאנחנו עושים דברים על אוטומט, כשהיד עובדת אבל הראש לא מתמקד במה אנחנו עושים, המחשבות קצת מחליקות ומשתחררות.

זה כמו שומר מסך – במחשב או בטלפון הנייד: לאחר שהשתמשנו כמה זמן, הם צריכים מנוחה, הרפיה. כך גם המוח והגוף שלנו.

אפשר לשבת כמה דקות ולשתות קפה ובאמת ליהנות מהזמן הזה.

לקחת את ה 3,4 דקות האלו, את ההנאות הקטנות האלו ביומיום, כדי לעצור, להתאסף, לאגור אנרגיה – ואז להמשיך הלאה.

כשאנחנו עושים את המולטי-טסקינג, אנחנו לא באמת נוכחים, לא באמת עוצרים, ואפילו - לא באמת מעריכים את העשייה שלנו.

אם למשל אני מדברת בטלפון, ותוך כדי אני מכינה גרפיקה למודעה, ומישהו כותב לי הודעה ואני עונה – אני לא באמת מקשיבה לשיחה, לא באמת נמצאת בעיצוב, לא באמת מתמקדת בתשובה להודעה.

אני בכל מקום, אבל לא באמת נוכחת.


אחת הסיבות שאנחנו מקבלים סימנים קשים בעיקר בגוף הפיזי שלנו, היא בגלל שאנחנו לא שמים לב לסימנים הקטנים בדרך, שלפעמים אומרים לנו: תטפלי בעצמך, תנוחי קצת.

או אומרים: תשני כיוון, את בסטייה מהמסלול שלך, את צריכה לחשב מסלול מחדש, כי את לא בדרך הנכונה, לא מקשיבה לווייז הפנימי שלך.

ואז לפעמים הגוף אומר לנו: די. עד כאן ולא יותר.

לפעמים כשלא נוכחים ולא מקשיבים, עשויים לקרות דברים לא נעימים, כמו למשל חלילה להיחתך באצבע בזמן הסלט, או שנופלים ושוברים עצם, או מקבלים מכה רצינית שמגבילה אותנו לכמה ימים.

ממש לא צריך להגיע למקומות הללו.

כמובן, לפעמים קורה שאנחנו באמת לא שמים לב.

עם זאת, הסימנים האלו – הם לטובתנו. נכון שזה לא נעים, ויכול להיות כואב. המטרה היא לשמור עלינו, כדי שלא יקרה דבר גרוע יותר בדרך שלנו.

אז אם אתם מזהים סימנים שמנסים להוביל אתכם בדרך כלשהי,

או לקבל הבנה בנושא מסוים, תעצרו רגע, קחו כוס שתייה, ותהיו שם כמה דקות. תעלו את השאלה: רגע, מה מנסים להעביר לי? מה המסר? למה האדם החמישי שאני פוגשת היום אומר לי את אותו הדבר?

כנראה זה לא סתם, אני לא שמה לב למשהו שחשוב לשנות.

תנו מחשבה נוספת – האם הדרך שלי היא הדרך הנכונה, או שאני יכולה לשפר, לשנות?


דבר נוסף שאני רוצה לדבר עליו זה "האוטומט" שלנו.

כשאנחנו רוצים לעשות שינוי בחיים, מה החלק הקשה?

יש כאלו שאוהבים שינויים, זה בא להם בקלות ובקלילות, הם אוהבים להתנסות בדברים חדשים.

יש כאלו שזה מעייף ומאתגר אותם לעשות שינוי, מפחיד אותם להתנסות במשהו שעדיין לא ניסו.

הסיבה לכך היא שכולנו מתנהלים לפי תבניות.

אפשר לדמות את זה לתוכנת מחשב שרצה לנו בראש, ואנחנו מתנהלים בהתאם לתוכנה הזו. מדי פעם התוכנה כבר ישנה, וצריך לעשות לה שדרוג ועדכון גרסה.

כאשר אני רוצה להגיע לשינוי - ובואו נחבר את זה גם לנושא של הכסף והכלכלה:

אם אני רוצה לשפר את המצב הכלכלי שלי, עלי לשפר את המחשבות ואת ההתנהלות שלי, כך שאבין איך אוכל להביא תוצאות טובות יותר.

מפני שאם אני אמשיך באותה דרך שעשיתי עד עכשיו – הרי שאגיע לאותן תוצאות, נכון?

זה משפט ידוע של איינשטיין.

אין טעם לעשות אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות.

אם אני רוצה שינוי, עלי לנסות לשנות את הכיוון שלי:

אני יכולה ללמוד דברים חדשים, לעשות פעולות בצורה שונה – למשל אם אני רגילה תמיד לנסוע בכביש מסוים ואני משנה מסלול, זה עוזר קצת לשנות את הפרספקטיבה, כי לא יכולים לדעת לאן שינוי קטן עשוי להוביל אותנו.

פעמים רבות השינויים הקטנים שבהם אנחנו מתמידים לאורך זמן, הם אלו שמביאים את התוצאות הגדולות ביותר.

כלומר אם אני רוצה לעשות שינוי – הוא לא חייב להיות מיד שינוי דראסטי של 180 מעלות.

כאן אפשר גם לחבר את זה לתבניות של דיאטת הרזייה:

כשאנשים מתחילים דיאטה, הם לא אוכלים את זה ואת זה ואת זה...

ואז יוצא שלא אוכלים כמעט כלום.

עדיף לעשות שינויים קטנים, כל פעם להוסיף עוד שינוי קטן,

ולהפוך אותם להרגלים.

אם אני עושה שינוי שלא נוח לי, שינוי גדול, בבת אחת,

לא אוכל להחזיק בו לאורך זמן.


כך גם בשינוי כלכלי:

אם אני מצמצמת בבת אחת את כל ההוצאות – לא הולכת למאפיה ולא קונה גלידה ולא הולכת לסרט ולא יוצאת עם החברות, בגלל הצמצום הכלכלי,

כמה זמן לדעתכם אוכל להמשיך בזה?

לא הרבה, נכון?

אבל אם אעשה כל פעם שינוי קטן, ואבדוק עם עצמי:

האם זה מתאים לי? נוח לי? אולי צריך קצת לכוונן את זה אחרת?

או אולי אפשר אפילו לעשות כיף מהשינוי – כי שברגע שאני נהנית, אז ממש בא לי להמשיך עם זה.

אם אעשה בכל פעם רק שינוי קטן, אבדוק שהוא טוב לי, ואז אוסיף משהו, בודקת, וזה טוב לי, ועם הזמן אני רואה תוצאות, זה יחזיק מעמד.

למשל: אם אני מתחילה להקדים את שעת השינה ברבע שעה,

ובהמשך עוד רבע שעה ועוד, ואז אני רואה שאני קמה עם מצב רוח טוב יותר, רעננה – זה יגרום לי להמשיך את השינוי.


כך בעצם לאט לאט אני משנה את התוכנה.

שינוי לא עובד בכוח, זה לא עובד עם פטיש, אלא עם השלמה - שאני מרגישה שלמה עם ההחלטה, עם השינוי, שזה יושב במקום הזה שטוב לי עם השינוי, אז אוכל לעבור לשלב הבא.


לסיכום:

דיברנו על הצורך לשים לב לסימנים הקטנים שמובילים ומעודדים אותנו לשנות דברים בחיים.

חשוב לא לחכות עד שיגיע סימן גדול וחזק.

כדאי להתחיל לחבר בין הדברים, כי אם נושא עולה כל הזמן, עלינו לשים לב למשהו.


כאשר מבינים שיש צורך בשינוי – מומלץ להתחיל עם משהו קטן, כשהשינוי הקטן הזה יושב טוב, אז אפשר להמשיך.


תודה שהייתם איתי, מקווה שנהניתם, שהצלחתי לפתוח פתח חדש במחשבות שלכם: קחו את הדברים באופן חיובי, כל התנסות בחיים באה לעזור לי וללמד אותי.


ומי מכן שמעוניינת ללמוד על כסף, איך להתנהל עם כסף, לסגור חובות, לחסוך לשנות ולצמוח מבחינה כלכלית (ובכלל), אני פותחת בכל רחבי הארץ קבוצות למידה לנשים בנושאים של התנהלות עם כסף.

את מוזמנת לשאול אותי, לקבל פרטים נוספים, ולהגיע לשיעור ניסיון בחינם.


מחכה לכם גם בפרק הבא של הפודקאסט באושר ובעושר,


שלכם,

יהודית

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול