top of page
תמונת הסופר/תJudit Weizmann

אתגר יום #22 - שחרור הציפיות: איך בובת מטרה אחת לימדה אותי שיעור לחיים


חברות יקרות,


רוצה לספר לכן סיפור על שחרור ציפיות או יותר נכון על בובת המטרה שהייתה לי בחדר הילדות. זו הייתה בובה מיוחדת שאמא תלתה על הקיר, עם רשימת ציפיות ארוכה:



• "תהיי ילדה טובה"

• "תקבלי ציונים מעולים"

• "תתנהגי יפה"

• "תהיי מושלמת"


כל ערב הייתי מסתכלת על הבובה הזו לפני השינה, עד שיום אחד... היא נפלה.


פתאום ראיתי שמאחורי כל הציפיות האלה, הייתה סתם בובת בד פשוטה. והבנתי - כמה שנים ביליתי בלנסות להיות הבובה המושלמת הזו על הקיר, במקום להיות פשוט... אני.


היום, כשאני חושבת על זה, אני מבינה שכולנו עדיין תולות "בובות מטרה" על הקיר:

• הציפיות של המשפחה

• הציפיות של החברה

• והכי קשה - הציפיות שלנו מעצמנו


אבל כמו שלמדנו במשימת האוטומטים (זוכרות את יום השני), אין לנו באמת שליטה על התגובות שלנו. כל אחת מגיבה לפי מה שיש לה בפנים באותו רגע - התחושות, האמונות, והרגשות שלה.


אז בואו נעשה משהו שונה היום.


המשימה: "יום ללא בובות על הקיר" או שחרור הציפיות


1. הכיני "בובת שחרור":

• קחי דף נייר

• ציירי בובה פשוטה

• כתבי עליה את כל הציפיות שאת מרגישה שתלויות עלייך


2. עכשיו המשחק מתחיל:

• חתכי את הבובה ל-6 חלקים

• על כל חלק כתבי "אני משחררת את הציפייה ל..."

• קפלי כל חלק ושימי בקופסה קטנה


3. במהלך היום, בכל פעם שאת מרגישה שמישהו (כולל את!) מצפה ממך משהו:

• הוציאי חלק אחד

• קראי אותו

• אמרי לעצמך: "ברגע זה אני בוחרת להקשיב לעצמי"


בסוף היום:

• איך הרגשת כשהקשבת לעצמך במקום לציפיות?

• האם גילית משהו חדש על מה שאת באמת רוצה?

• מה היה הרגע הכי משחרר?


שתפי: אם את מרגישה בנוח, ספרי לנו על ציפייה אחת ששחררת היום. איך זה השפיע עלייך?


זכרי: את לא בובה על קיר. את אישה חיה, נושמת, מרגישה - והקול הפנימי שלך שווה הרבה יותר מכל הציפיות בעולם.

ואם עוד לא הצטרפתן למסע המדהים הזה, עכשיו הזמן! כאן הקישור להצטרפות


0 תגובות

Kommentare


bottom of page